שוק הפחמן - מילון מושגים

מילון מושגים זה נכתב ככלי עזר עבור משתתפי הקורס "המטבע החדש: להיכנס לשוק הפחמן".

אנחנו שמחות לחלוק אותו כאן עם כל מי שיכול להיעזר בו.

מילון המושגים נועד לסייע בהיכרות עם המושגים הבסיסיים, אך אינו מחליף חומר לימוד.

מי שמעוניינים להעמיק את הבנתם המקצועית בשוק המשתנה במהירות,
מוזמנים להצטרף אלינו למחזור הבא של הקורס.

בהצלחה!

רקע כללי והתפתחות מדיניות האקלים העולמית

1. שינוי האקלים

במשך מיליוני השנים האחרונות, ריכוז הפחמן הדו חמצני (פד"ח) נשאר יציב מתחת ל-300 PPM (חלקים למיליון, Parts per million) וזה היה המפתח לטמפרטורה יציבה יחסית על פני כדור הארץ, דבר שאפשר את קיום החיים. הפד"ח, יחד עם גזי חממה אחרים, שומר על חום כדור הארץ ומאפשר את האקלים המתאים לחיים.

כיום, ריכוז הפד"ח עבר את הסף של 400 PPM וזה יוצר שינוי דרמטי: טמפרטורות עולמיות עולות, דבר המוביל לאירועים קיצוניים יותר של מזג אוויר - סופות חזקות, שטפונות באזורים מסויימים ובצורות באזורים אחרים. עליית הטמפרטורה משפיעה גם על מחזור המים, כגון אידוי מוגבר, ולפיכך כמויות גשם נמוכות באזורים מסוימים, ושטפונות עזים באזורים אחרים. תופעות אלו מסכנות את האוכלוסיות האנושיות, את החקלאות ואת המערכות האקולוגיות. ככל שהמגמה הנוכחית תימשך, אנו צפויים להקצנה משמעותית של של תנאי מזג אוויר ותופעות חריגות, אשר ישפיעו ומשפיעים כבר על כל תחומי חיים - החל מהאדם ועד למגוון הביולוגי שבכדור הארץ.

2. Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC)

הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי האקלים הינו גוף מדעי בין-ממשלתי שמטרתו לנתח את המדע, ההשפעות והאסטרטגיות בהתמודדות עם שינויי האקלים. ה-IPCC נוסד ב-1988 על ידי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה (UNEP) והארגון העולמי למזון וחקלאות (FAO) ומטרתו להעניק למקבלי ההחלטות את המידע המדעי ביותר בנוגע לשינוי האקלים, על מנת לעזור להם בקבלת החלטות מושכלות.

ה-IPCC מפרסם דוחות תקופתיים המעריכים את המצב הנוכחי של שינויי האקלים, את הגורמים לו, את ההשפעות הצפויות ואת האמצעים שניתן לנקוט בהם להפחתת השפעותיו והיערכות להשפעות אלו. הדוחות מבוססים על מחקרים מדעיים שנעשו על ידי מדענים מכל רחבי העולם.

ה-IPCC משמש כגוף מייעץ לממשלות וארגונים בינלאומיים, והוא נחשב לאחד הגורמים המרכזיים במאבק בשינויי האקלים.

3. United Nations Framework Convention on Climate Change (UNFCCC)

אמנת האקלים היא אמנה סביבתית בינלאומית, הפועלת לצמצום התחממות כדור הארץ כך שלא יעלה מעל 1.5 מעלות צלזיוס - בהשוואה לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית במאה ה-19. האמנה נכנסה לתוקף בשנת 1994. ישראל אשררה את האמנה בשנת 1996.

4. Conference of the Parties (COP)

הגוף המנהל העליון של האמנה הבינלאומית (ההסכם הכתוב בין המדינות למניעת שינוי האקלים). היא מורכבת מנציגי המדינות החברות באמנה וממשקיפים מוסמכים. מטרת ה-COP היא לבחון את יישום האמנה ולקבל החלטות הנחוצות לקידום יישום יעיל שלה. הוועידה מתקיימת אחת לשנה, עם מטרות מעודכנות ומתקיימת במקומות שונים בעולם. הוועידות שהיוו ציון דרך הן:

א. ועידת קיוטו 1997

בועידה זו גובש פרוטוקול קיוטו, הקובע הוראות מפורטות לצמצום פליטות, ומהווה תוספת לאמנת האקלים (UNFCCC). הפרוטוקול חייב 37 מדינות מפותחות שנתפסו כאחראיות במידה רבה לחלק גדול מפליטת גזי החממה בעולם להפחית את פליטותיהן ואלו מופיעים בנספח 1 (Annex 1) באמנת האקלים. ישראל חתמה על הפרוטוקול בשנת 1998 ובאותה עת לא נחשבה למדינה מפותחת, ולכן אינה נכללת בנספח 1.

מהפרוטוקול נולדו 3 מנגנוני סחר פחמן רגולטוריים (Compliance):

1) European Union Emissions Trading System (EU ETS)

מנגנון של האיחוד האירופאי המאפשר סחר במכסות הפחמן רק למדינות אירופאיות ורק להפחתות בתוך אירופה.

2) Clean Development Mechanism (CDM)

מנגנון הנפקת תעודות הפחתה בו הפרויקטים מבוצעים במדינות מתפתחות. המחיר של תעודות הפחמן במנגנון זה הוא משמעותית נמוך יותר מה-EU ETS מכיוון שישנה מגבלה לכמות הפחמן שחברה יכולה לקזז את הפליטות שלה מפרויקטים שאינם באירופה.

באתר ה-CDM קיימות מאות מתודולוגיות שרובן מוכרות גם במנגנונים הוולונטריים.

מנגנון זה נתפס כ"התנ"ך של תחום שוק הפחמן", משום שהניח את היסודות למודלים מאוחרים יותר של סחר בפחמן, וסיפק מסגרת מוסדרת ומפורטת למסחר.

3) Joint Implementation (JI)

מנגנון רכישת תעודות הפחתה מזרח אירופאי.

ב. ועידת פריז 2015 (COP 21)

בועידה זו אושר הסכם פריז. ההסכם נכנס לתוקף ב-2016 לאחר אישרור 55 מדינות החברות באמנה האחראיות על יותר מ-55% מכלל פליטות גזי החממה הגלובליות. ההסכם היה ראשון מסוגו ובמסגרתו רוב מדינות העולם (מלבד המדינות העניות ביותר) התחייבו להפחית פליטות גזי חממה.

במסגרת הסכם זה פותחו:

1) Nationally Determined Contributions (NDCs) - התרומה הלאומית המוגדרת

מסמך המספק את המסגרת ועקרונות העמידה ביעדי ההפחתה הנדרשים מכלל המדינות מחד, תוך שמירה על גמישות לכל מדינה לתרום בהתאם ליכולותיה מאידך. למידע נוסף

2) Article 6

הסכם פריז מתאר מנגנונים לשיתוף פעולה בין-לאומי במטרה להקל על המדינות להשיג את יעדיהן להפחתת פליטות גזי חממה. חלק זה של ההסכם מאפשר למדינות להשתמש, בין היתר, במנגנוני סחר.

*בעוד שסעיף 6 הוא חלק מהסכם פריז משנת 2016, המנגנונים שלו הגיעו לאישור סופי רק בדצמבר 2024 כחלק מרכזי מועידת האקלים בבאקו.

3) Article 6.2

סעיף זה עוסק במנגנונים של שיתוף פעולה בין מדינות, כאשר מדינה אחת יכולה לרכוש קרדיטים ממדינה אחרת כדי לעמוד ביעדי ההפחתה שלה. זהו סחר בזכויות פליטת פחמן, ובאמצעות מערכת דיווח, מבקש להבטיח שקיפות בתהליך הסחר ולמנוע מצב של ספירה כפולה של קרדיט פחמני.

4) Article 6.4

סעיף זה עוסק במנגנון המוסדר והמבוקר של הסכם פריז - המאפשר למדינות ולחברות להשקיע בפרויקטים המפחיתים פליטות גזי חממה במדינות אחרות (בעיקר במדינות מתפתחות). הפרויקטים פועלים תחת כללי שקיפות קפדניים. המנגנון דומה ל-CDM אך עם כללים מחמירים יותר והקפדה מחמירה על שקיפות ויצירת סטנדרטיזציה.

ג. ועידת האקלים בגלזגו 2021 (COP 26)

הוועידה עסקה בקביעת יעד גלובלי מרבי לעלייה של עד 1.5 מעלות צלזיוס ואיפוס פליטת גזי חממה בכל המדינות החברות עד 2050.

ד. ועידת באקו 2024 (COP 29)

אישררה, בין היתר, את Article 6 להסכם פריז.

*למידע נוסף בנוגע לוועידות האקלים - ראו את סיכומי הוועידות באתר של המשרד להגנת הסביבה.

5. פרוטוקול גזי החממה (GHG Protocol)

תקן בינלאומי מקיף לחישוב ודיווח על פליטות גזי חממה. הפרוטוקול מספק מסגרת מתודולוגית לממשלות, עסקים וארגונים אחרים למדידה והדיווח על פליטות גזי החממה שלהם. הפרוטוקול פותח על ידי המועצה העולמית לעסקים לפיתוח בר-קיימא (WBCSD) ומכון המשאבים העולמי (WRI), ומשמש כיום כתקן המוביל בעולם למדידת פליטות גזי חממה.

הפרוטוקול מחלק את הפליטות לשלושה "מכלולים": SCOPE 1, 2, 3. קרי, המעגל ההולך ומתרחב של האחריות והשליטה של הארגון לפליטות שנוצרו בעקבות הפעילות שלו עצמו:

א. Scope 1 - פליטות ישירות

פליטות הנוצרות ישירות מהפעילות של הארגון, כגון פליטות ממפעלי ייצור, תחבורה או שריפות דלק במתקנים של החברה. אלו פליטות הנגרמות כתוצאה מהשימוש הישיר בדלקים פוסיליים או תהליכים תעשייתיים.

ב. Scope 2 - פליטות עקיפות ממקור אנרגיה

הייצור של האנרגיה לא מתרחש בחברה עצמה - אלו פליטות שנגרמות כתוצאה מהשימוש באנרגיה שנרכשה על ידי הארגון, למשל חשמל, חום או קיטור. לארגון אין שליטה על אופן הפקת החשמל או האנרגיה אשר מסופקת לארגון. למרות שהארגון לא יוצר את הפליטות בעצמו, השימוש באנרגיה כזו יוצרת פליטות עקיפות, ופליטות אלו נמדדות במסגרת 2 Scope.

ג. Scope 3 - פליטות עקיפות נוספות

אלו פליטות הנגרמות בשלבים שונים של שרשרת הערך של הארגון, כגון ספקים, הובלה, צריכת מוצרים, פסולת, ובחלקם גם הצריכה/השימוש במוצר או בשירות על ידי הלקוחות. זוהי הקטגוריה הרחבה ביותר ומכילה את כל הפליטות שלא נמדדו ב-Scope 1 או Scope 2.

6. Science Based Targets Initiative (SBTi)

יוזמה משותפת בין מספר ארגונים, כולל ה-CDP) Carbon Disclosure Project), האמנה העולמית של האו"ם (UN Global Compact), מכון המשאבים העולמי (WRI) וקרן הטבע העולמית (WWF). מטרת היוזמה היא עידוד חברות לקבוע יעדי הפחתת פליטות גזי חממה המבוססים על מדע, בהלימה למטרות הסכם פריז להגבלת ההתחממות הגלובלית. ה-SBTi מספק כלים ומתודולוגיות לחברות כדי להגדיר יעדים מדעיים להפחתת פליטות, ומהווה כיום סטנדרט מוביל בעולם העסקי לקביעת יעדי אקלים שאפתניים ומבוססי מדע.

7. Environmental, Social, and Governance (ESG)

קריטריונים מרכזיים להערכת ביצועים והאחריות של חברות בנושאים חברתיים, סביבתיים וממשל תאגידי. מסחר בשוק הפחמן יכול להוות חלק מהמאמצים של חברה לעמוד בסטנדרטים של ESG.

ניהול פליטות פחמן

8. מס פחמן

מס שמטילה המדינה על פליטת גזי חממה, הנפלטים משריפת דלקים כמו פחם, נפט וגז. מטרת המס היא לגלם את הנזק הסביבתי בתוך עלות המזהם, ובכך לעודד מפעלים, עסקים וצרכנים לעבור לאנרגיה נקייה ולצמצם את פליטות הפחמן.

9. טביעת רגל פחמנית / Carbon Footprint

מדד לכמות פליטות גזי חממה הנגרמות מצריכת אנרגיה ופעילות אנושית. משמש למדידת ההשפעה הסביבתית של אדם, ארגון או מדינה.

10. קיזוז פחמני / Carbon Offsetting

מנגנון פיצוי על פליטות גזי חממה הנובעות מפעילות של ארגון או מדינה שאין באפשרותו למנוע. על ידי השקעה בפרויקטים המפחיתים פליטות, כגון נטיעת יערות או אנרגיה מתחדשת, הארגון יכול לרכוש קרדיט פחמני שבפועל מפצה על הפליטות שלו ומקזז אותן - כחלק מהמאמצים שלו להגיע לאיזון פחמני.

11. Carbon Insetting

פעולות להפחתת פליטות גזי חממה שמבוצעות בתוך שרשרת האספקה של הארגון, כמו שיפור שיטות ייצור או שימוש באנרגיה מתחדשת' וכן מעבר לעבודה עם ספקים המבטיחים שיטות ייצור נקיות (פעולות סביב Scope 1,2,3). בשונה מקיזוז פחמן חיצוני, כאן הארגון משקיע בשינוי ממשי כחלק מהפעילות העסקית שלו, עם השפעה סביבתית וחברתית ארוכת טווח.

12. איזון פחמני / Carbon Neutrality

מצב שבו סך כל פליטות הפחמן הנובעות מפעילות של ארגון נמנעו או קוזזו. חלק מהאיזון הפחמני של ארגון יכול להגיע מקיזוז פחמני (Carbon offsetting).

13. Net Zero

מצב שבו ארגון מפחית את פליטות גזי החממה שלו כמעט לאפס באמצעות מיקוד בהפחתה בכל תחומי הפעילות (Scope 1, 2, 3), ורק את הפליטות שנותרו ואי אפשר למנוע הוא מקזז באמצעות פתרונות איכותיים כמו ייעור או לכידת פחמן.

*ההבדל בין Carbon Neutrality ל-Net Zero הוא שבראשון יש יותר קיזוז ופחות הפחתה, וב-Net Zero יש קודם הפחתה עמוקה בליבת הפעילות של הארגון ורק אז קיזוז.

שווקי פחמן

14. Carbon Market

שוק שבו סוחרים בזכויות לפליטת פחמן (קרדיט פחמני), שנועד לעודד צמצום פליטות גזי חממה במסגרת המאבק בשינויי האקלים, וזאת, באמצעות יצירת תמריצים פיננסיים לשמירה על הסביבה.

א. Compliance Market / שוק רגולטורי/מחייב

שוק סחר בפחמן המוסדר על ידי גופים ממשלתיים או רגולטוריים, שבו ארגונים וחברות מחויבים על פי חוק להשתתף ולעמוד ביעדי הפחתת פליטות מוגדרים. אחד המאפיינים של שוק זה הוא אחידות במחיר. דוגמאות מוכרות לשווקים כאלה: EU ETS באיחוד האירופי, מערכת הסחר בקליפורניה, שוק הפחמן הלאומי בסין.

ב. Voluntary Market / שוק וולונטרי

שוק סחר בפחמן שבו הקונה אינו מונע מתוך הצורך לעמוד בחובה חוקים, אלא ממניעים אחרים, לדוגמא: רצון לפרסם דו"ח אחריות תאגידית משמעותי; דרישה מצד הצרכנים; מניע מוסרי של בעלי החברה ועוד.

15. Cap-and-Trade

מערכת שבה מדינה או ארגון מקבלים מכסה לפליטות (Cap), ויכולים לסחור (Trade) בזכויות פליטה עם גופים אחרים, במטרה לצמצם את כמות הפליטות הכוללת.

שחקנים בשוק

16. International Emissions Trading Association) IETA) - האגודה הבינלאומית לסחר בפליטות

ארגון עסקי בינלאומי ללא מטרות רווח שהוקם בשנת 1999. מטרתו העיקרית היא קידום ושיווק שווקי פחמן יעילים ואמינים ברחבי העולם ופעילותו מסייעת בעיצוב המדיניות והרגולציה בתחום. באתר שלהם ניתן למצוא חוזים סטנדרטיים לדוגמא.

17. Integrity Council for the Voluntary Carbon Market) ICVCM)

גוף בינלאומי עצמאי שנוסד במטרה לקבוע סטנדרטים מחמירים לאיכות ואמינות בשוק הפחמן הוולונטרי.

הגוף פועל להבטיח שקרדיטי הפחמן שנמכרים בשוק אכן מייצגים הפחתה אמיתית ולאורך זמן ומדידה מדוייקת של פליטות גזי חממה. ICVCM פרסם את תו האיכות Core Carbon Principles) CCPs), שמטרתו לסייע למשקיעים, חברות ורגולטורים לזהות קרדיטים אמינים.

18. Carbon Registry / מרשם פליטות

הגוף האחראי להנפקת הקרדיטים, בכפוף לעמידה בסטנדרטים. מרשם הפחמן הוא מסד נתונים שעוקב אחר הבעלות, ההנפקה, הפרישה/ redemption (כאשר קרדיט הפחמן מוצא משימוש ואינו יכול להיסחר יותר) וכן ההעברה של קרדיט פחמני. לגופי הרישום מערכות בהן מתבצע רישום של הקרדיטים הפחמניים – בשלביו השונים, יחד עם פרטי הפרויקט שיצר אותו והגופים שרכשו, מכרו או מימשו את הזיכויים.

מרשם הפליטות ממלא תפקיד מכריע בתפקודם של שווקי הפחמן, מכיוון שהוא מבטיח שקיפות, דיוק ואחריות במסחר בקרדיט פחמן.

לפני שניגשים לתהליך הפקת הקרדיטים, על יזמי הפרויקט להחליט באיזה מרשם נכון להם להירשם.

מרשמי הפליטות הבולטים:

א. Verra (VCS)

תוכנית ה-Verified Carbon Standard) VCS) היא תוכנית האשראי הנפוצה בעולם לקיזוז גזי חממה. לאתר Verra

ב. Gold Standard

ה-GS היא תוכנית בינלאומית עצמאית לזיכוי פחמן. הרוב הגדול של הפרויקטים הם במדינות מתפתחות, ובעלות הכנסה בינונית-נמוכה. לאתר

19. Validation and Verification Bodies) VVBs) / גופי תיקוף ואימות

ארגונים עצמאיים של צד שלישי המוסמכים לאמת ולתקף פרויקטים והפחתת פליטות בפועל.

לכל מנגנון קיזוז יש רשימות של הגופים המורשים לתיקוף ולאימות. הגופים השונים הם בעלי התמחויות שונות לפי אופי הפרויקטים.

מונחי יסוד לסחר בפחמן

20. Avoided Emissions

אימוץ פעילויות המונעות פליטות שהיו מתרחשות בתרחיש הבסיס (Baseline). לדוגמא: מעבר למקורות אנרגיה מתחדשת, שיפור תהליכי ייצור לצמצום פליטות, ניהול קרקע ושינוי בשימושי קרקע (כגון אי כריתת יערות).

21. Carbon Removal

סילוק גזי חממה שכבר נפלטו לאטמוספירה על ידי פתרונות טבעיים, כמו ייעור מחדש ופתרונות טכנולוגיים של לכידת פחמן ואחסונו בשיטות שונות.

22. Project Design Document - PDD

מסמך המתאר בפירוט את הפרויקט תוך הצגה כיצד הפרויקט יממש את מטרותיו להפחתת פליטות וייצור קרדיטים: הצגת תרחיש בסיס אל מול השינוי הצפוי; ניתוח Additionality; הצגת שיטת חישוב הפחתת הפליטות; איסוף, דיווח ואימות הנתונים (MRV); הצגת תהליך האימות ע"י VVBs ועוד.

23. Additionality

עקרון מהותי במנגנוני סחר באשראי פחמן: הצורך להוכיח כי הפרויקט המוצע מביא להפחתת פליטות שמתרחשת רק בזכות ההשקעה או התמיכה שניתנה לו ולא היה מתרחש בכל מקרה.

24. MRV (Monitoring, Reporting and Verification)

מנגנון המבטיח שהפחתת הפליטות תדווח בצורה מדויקת, אמינה ושקופה. התהליך הכולל: ניטור – איסוף נתונים התחלתי ולאורך כל הפרויקט, דיווח – בדוחות תקופתיים על בסיס פורמטים מוגדרים מראש, ואימות – ע"י גוף עצמאי מוכר (VVBs).

25. Validation / תיקוף

חלק מתהליך הרישום של הפרויקט מעריך: האם הפרויקט עומד בקריטריונים של זכאות של תקן הפחמן שנבחר; את תכנון הפרויקט והמתודולוגיה שלו ומאשר שהפרויקט אכן יוכל לייצר את כמות הקרדיטים המשוערת שהציג.

26. Verification / אימות

תהליך המתרחש לאחר שהפרויקט מיושם ופועל: מאשר שהפרויקט בוצע כמתוכנן, ממשיך להעריך את הפחתת או הסרת גזי החממה בפועל וקובע את מספר הקרדיטים שניתן להנפיק.

27. Ex-Ante Credits

קרדיטים Ex-Ante מונפקים לפני שהתרחשה הפחתה או הסרה בפועל של גזי חממה. הם מבוססים על הערכות מפרויקט מתוכנן.

28. Ex-Post Credits

קרדיטים Ex-Post מונפקים רק לאחר שהפחתת הפליטות בוצעה ונמדדה בפועל.

29. (Emissions Reduction Purchase Agreement) ERPA

החוזה המשפטי בין קונה ומוכר של קרדיטי פחמן. החוזה מפרט את התנאים שבהם הקונה מסכים לרכוש כמות מוגדרת של קרדיטים.

30. Vintage

שנת הייחוס של הקרדיט הפחמני: השנה שבה בוצעה הפחתת הפליטה או הסרת הפחמן שקרדיט הפחמן מייצג. ה-Vintage Year מציינת את השנה שבה התרחש אותו פרויקט סביבתי שיצר את ההפחתה הזו.

רגולציה משמעותית לשוק הפחמן

31. Carbon Border Adjustment Mechanism) CBAM)

כלי רגולטורי שמטרתו להטיל תמחור של פחמן על ייבוא מוצרים מחוץ לאיחוד האירופי, על מנת למנוע העברת ייצור למדינות שעליהן אין רגולציה/תמחור על הפליטות – דבר המבטיח תחרות שווה בין תעשיות אירופאיות ליבואנים.

32. Corporate Sustainability Reporting Directive) CSRD)

הוראת הדיווח על קיימות תאגידית של האיחוד האירופי שנכנסה לתוקף ב-2023. הוראה זו מהווה תקן חדש ומחמיר יותר לדיווח על נושאי קיימות שמטרתו לשפר את השקיפות, האמינות והסטנדרטיזציה של הדיווחים הסביבתיים, החברתיים וממשל תאגידי של חברות. זאת, במטרה להפוך את הדיווח לחלק בלתי נפרד מניהול סיכונים והחלטות השקעה. למידע נוסף